<h1>הבתים — שערי איסור הוצאה שער שני</h1>
<h2>דף ז.</h2>
אצטבא שבין העמודים בר"ה הרי היא ככרמלית, וצידי ר"ה ככרמלית. אבל בין העמודים, הואיל ורבים דורסים בהם הרי הוא ר"ה. לשון רבינו משה. ורבים מגדולי האחרונים פסקו שבין העמודים נידון ככרמלית.
איזהו כרמלית, תל שיש בו ארבעה על ארבעה או יתר על כן וגבוה משלשה ועד עשרה, שהכרמלית אינה תופסת אלא עד עשרה ואין רחבה פחות מארבעה על ארבעה. וכן חריץ שיש בו ארבעה על ארבעה או יתר על כן, ועמוק משלשה ועד עשרה. וכן מקום שהוקף בארבעה מחיצות גובהן משלשה ועד עשרה וביניהן ארבעה על ארבעה או יתר על כן. וכן קרן זוית הסמוכה לר"ה, והוא מקום בשלש מחיצות ורוח הרביעית ר"ה, כגון מבוי שאין לו לחי או קורה ברוח רביעית. וכן הימים והבקעות, בין בימות החמה בין בימות הגשמים, כל אלו כרמלית הם, לשון רבינו משה. ורבים מגדולי האחרונים כתבו שמבוי שאין לו לחי או קורה ברוח רביעית, הואיל ויש לו שלש מחיצות, דינו כרה"י לענין שבת. ופסק הר"ם נתברר לנו. וכן קרן זוית הסמוכה לר"ה, כגון שנכנס בתוך שלו כדי להניח קרן זוית הסמוכה לו, או שהבית (עמוד) [עומד] באלכסון ואחת מן הזויות סמוכה לר"ה, והשנית מר"ה ולפנים. וכן כל צדי ר"ה דינם ככרמלית בין שיש בו יתידות, דינו ככרמלית. וכתב הרב בעל השלמה, מה שאמרו בכרמלית ותופסת עד עשרה ולמעלה מעשרה אינה כרמלית, לא ימצא זה במקום מסוים כגון ראש עמוד, שאם יש בו רוחב ארבעה וגובה עשרה רה"י היא, ולמעלה מעשרה הוא רה"י. שאפילו עמוד בר"ה רה"י הוא. ואם אין בו למטה מעשרה ארבעה, מקום פטור הוא. וא"ת כיון שהוא עומד בכרמלית שם אויר כרמלית עליו עד עשרה, א"כ מצינו כרמלית חמורה מר"ה, שאילו היה בר"ה היה מקום פטור. לפיכך לא ימצא זה אלא באויר, כגון כותל העומד בכרמלית וזרק וטח בפניה, [עד] עשרה דינו ככרמלית למעלה מעשרה מקום פטור. כן פירש רבינו שלמה. עד כאן. והרב בעל התוספות כתב, ויש להעמיד [השמועה] ג"כ בראש עמוד, כגון (שמפוצל) [שמופלג] מן הכותל ארבעה, וגבוה עשרה, בין יש בו ארבעה בין אין בו ארבעה, ועומד בכרמלית, שמותר להשתמש בראש העמוד לחלון שברשות היחיד למעלה מעשרה, כיון שאין כרמלית למעלה מעשרה משתמש מרה"י לרה"י דרך מקום פטור. ואם אין העמוד גבוה עשרה משתמש מרה"י לרה"י דרך כרמלית. אי נמי שנעץ קנה ובראשו טרסקל, שאם הוא למטה מעשרה ועומד בכרמלית אסור להשתמש מתוכו לרשות היחיד, כיון שהוא כלי אינו רשות לעצמו להיות לו דין מקום פטור, אלא בטל הוא לכרמלית, [אבל למעלה מעשרה אע"ג דלא הוי רה"י מותר להשתמש מתוכו לרה"י דאין כרמלית למעלה מעשרה].
איזהו מקום פטור, מקום שיש בו פחות מארבעה עד ארבעה, וגובהו שלשה עד לרקיע. שכל פחות משלשה הרי הוא כארץ ואפילו קוצים וברקנים או גללים ברשות הרבים גבהן שלשה ואין ברחבן ארבעה על ארבעה הרי הם מקום פטור. וכן חריץ שאין בו ארבעה על ארבעה [ועומקו משלשה עד התהום, וכן מקום המוקף שאין בו ארבעה על ארבעה] אפילו היה אורכו אלף מיל ורחבו פחות מארבעה וגובהו משלשה ולמעלה הרי הוא מקום פטור. וכן אויר ר"ה ואויר כרמלית למעלה מעשרה מקום פטור. לשון רבינו משה. כלים שאין בגובהן עשרה או אין ברוחבן ארבעה, אין להן דין כרמלית ולא דין מקום פטור, ודינן כדין המקום שהם בו, אם בר"ה כר"ה, ואם ברה"י כרה"י, ואם בכרמלית ככרמלית.
<h2>דף ז:</h2>
בית שאין בתוכו עשרה וקירויו משלימו לעשרה, אע"פ שגגו נחשב כרה"י, אין מטלטלין בתוכו אלא בד"א, מפני שאין בתוכו גובה עשרה הרי הוא ככרמלית. ויש מן הגדולים שפסק שלא נאמרו דברים הללו אלא כשלא הוקף לדירה ויש בו יותר מבית סאתים וגג הקירוי נעשה לשם דירה. אבל אם הוקף לדירה מטלטלין בתוכו. והראשון נראה לנו עיקר. וכן ביאר הר"ש.
<h2>דף ק:</h2>
אויר כרמלית הרי הוא ככרמלית עד עשרה טפחים. ולמעלה מעשרה טפחים הרי הוא מקום פטור. לפיכך מעל פני המים שבימים ונהרות עד עשרה טפחים כאויר כרמלית, ולמעלה מעשרה מקום פטור. אבל כל העומק המלא מים הרי הוא כקרקע עבה. לבינה וכיוצא בה, גבוהה שלשה ורחבה ארבעה דינה ככרמלית כל זמן שאין בגובהה עשרה טפחים. והוא שלא יהיה מקום שיש בגובהו תשעה טפחים מצומצמות שדינו כר"ה כמו שכתבנו.
